היום אני גר בדירה שכורה בשכונת אל-ג'וניינה, אחרי שישראל הפציצה את הבית שלנו והרסה אותו עד היסוד. זה היה בית בן שלוש קומות שהיו בו חמש דירות. בקומה הראשונה והשנייה היו שתי דירות בכל קומה, וגרו בהן האחים שלי עם המשפחות שלהם. אני גרתי עם אמא שלי בקומה העליונה.

ביום חמישי, 13.5.21, בסביבות השעה 20:00, הייתי בדירה שלי עם אחי מוחמד. פתאום שמעתי שריקה של טיל. הרגשתי רעידה ועפתי ממקומי. מוחמד, שעמד לידי באותו זמן, עף ונפל מעל ההריסות, והן המשיכו ליפול עליו. נשארתי במקום כמה דקות עד שההריסות, הזכוכית והאבנים הפסיקו ליפול. כשקמתי גיליתי שהבניין שלנו עדיין עומד, אבל הטיל חדר דרך התקרה ונחת בקומת הקרקע. ירדתי במדרגות שהיו מלאות בהריסות, אבל הן עצמן לא נהרסו.

כשהגעתי לקומת הקרקע ראיתי את אחי יוסף בפתח הדירה שלו, כשכולו מלא אבק ואפוף עשן. התחלתי לצעוק וקראתי לאנשים שיבואו להציל את המשפחה שלי ולחלץ את הפצועים, שהיו מתחת להריסות. הגיעו עוד אנשים. חיפשנו מאחורי הבית, אם יש שם פצועים. חיפשנו עם פנסים, כי לא היה חשמל. מצאתי את שיימאא, אשתו של אחי ראאיד. היא נהרגה, והוצאנו אותה מתחת להריסות.

המשכנו לחפש ואז מצאנו את איה, אשתו של אחי מוחמד. ההדף העיף אותה לבית השכנים שלנו, משפחת אל-חמאידה. היא הייתה פצועה, והחזיקה בידיה את הבן התינוק שלה, איבראהים מוחמד א-רנתיסי, בן שישה חודשים, שהיה ללא רוח חיים.

את אמא שלי מצאנו בתוך הדירה, גם היא ללא רוח חיים. אחרי שעתיים של חיפושים אחרי אחי ראאיד מצאנו אותו בבית של השכנים. גם הוא היה ללא רוח חיים. הוא עף בערך שבעה מטרים מהדירה שלו לבית הזה.

בקושי רב הצלחנו להציל את אחי חמזה, שהיה מתחת להריסות. עבדנו יותר משעתיים כדי להסיר את ההריסות שנפלו על גיסתי אסמאא, בת 27, אשתו של אחי יוסף. היא היתה לכודה מתחת להריסות, גושי בטון ועמודי בטון. היא נפצעה באופן בינוני. שאר המשפחה, הילדים והנשים, הספיקו לצאת מהבניין ולא נפגעו.