גרתי עם אמא שלי, אשתי רג'אא אבו אל-עוף וארבעת הילדים שלנו בבניין א-ספא בשכונת א-רימאל, ברחוב א-ת'ורה, שמקביל לרחוב אל-ויחדה. הבניין שלנו היה במרחק של שישים מטרים מבניין אבו אל-עוף. מאז תחילת המלחמה, ב-10.5.21, נשארתי עם אשתי והילדים שלנו, דימא, יזן, מירא ואמיר, בדירה. עקבנו אחרי החדשות כל הזמן. שמענו את רעש ההפצצות של המטוסים בכל העיר עזה. אשתי והילדים שלי פחדו מההפצצות והעסקנו את הילדים כדי שלא ישמעו את הפיצוצים ואת הרעש של מטוסי התצפית שחגו מעלינו כל הזמן. 

בשבת, 15.5.21, בסביבות השעה 16:30, אשתי הלכה עם ארבעת הילדים שלנו לבקר את המשפחה שלה ברחוב אל-ויחדה ולהכין עוגיות לחג. הם התכוונו לישון שם ולחזור למחרת כדי לשנות קצת אווירה, בצל המלחמה וההפצצות. 

בסביבות 23:00 הלכתי לישון. גם אמא שלי הלכה לחדר שלה. פתאום התעוררתי מבוהל מפיצוצים חזקים ורצופים שהיו קרובים אלינו מאוד. זרם החשמל התנתק. הסתכלתי בשעון, השעה הייתה 1:00 לפנות בוקר. בן דודה שלי מצד אבא שלי התקשר כדי לשאול אם אנחנו בסדר. הוא גר קרוב אליי וחשב שההפצצות היו בבניין שלי. עניתי לו שהתעוררתי מבוהל מהרעשים של הפיצוצים. הסתכלתי דרך החלונות כדי לראות איפה הייתה ההפצצה. בדיוק אז התקשר אלי בן הדודה שלי עימאד עלי חסן, ואמר לי שההפצצה הייתה בבניין אבו אל-עוף. כששמעתי את זה הייתי בהלם. פחדתי מאוד. 

רצתי מיד לבניין אבו אל-עוף, שאשתי וארבעת הילדים שלי היו בו. הגעתי לשם תוך פחות מדקה. ראיתי מחזה מחריד ובלתי נסבל. זה היה הרס טוטאלי של הבניין ושל הרחוב. עמדתי שם, בהלם מוחלט. ראיתי שגם הבניינים של אמין ומועין אל-כולכ נהרסו לגמרי. אנשים צעקו ובכו, התרוצצו ממקום למקום, חלק חיפשו קרובי משפחה ואחים. 

הגיעו אמבולנסים וצוותים של ההגנה האזרחית. כל האנשים שם חיפשו וניסו להציל אנשים. אני רציתי להציל את אשתי והילדים שלנו. ראיתי שהוציאו ילדה אחת והייתי בטוח שזו דימא, הבת שלי. רק אחר כך התברר לי שזו הייתה שיימאא אבו אל-עוף, שגם נהרגה. חולצו עוד אנשים, חלקם נפלו שהידים ואחרים היו פצועים. ראיתי גם שמחלצים חלקים של גופות. ראיתי שחילצו את ד"ר איימן אבו אל-עוף ואת אשתו רים. חילצו גם את אמו מוג'דייה ואת דיאנה, אשתו של עלאא אבו אל-עוף, שהייתה פצועה.