עד המלחמה גרתי עם בעלי ועם הילדים שלי: איימן, בן 23, אשתו הינד, בת 22, שהיא בחודש השביעי להריונה, עבדאללה, בן 22, לינא, בת 20, סאלם, בן 15, איבראהים, בן 14, ויוסף, בן 11.

ביום ראשון, 16.5.21, בסביבות השעה 3:30 לפנות בוקר, בעלי ח'אלד ישב במיטה בחדר שלנו ועישן סיגריה. אני הייתי לידו. איימן והינד היו בחדר שלהם, ושאר הילדים היו אצל הסבתא שלהם, אמא של בעלי, שגרה בבית שצמוד לבית שלנו. כששמענו את קריאת המואזין לתפילת השחר, אמרתי לבעלי "קום ותתרחץ לתפילת השחר". הוא אמר לי "אני רק מסיים את הסיגריה והולך".

פתאום שמעתי משהו נופל על הבית ומיד כל החדר התמלא אבק. אבנים נפלו והתפזרו בכל החדר. הסתכלתי סביבי ולא ראיתי כלום, הכול היה מלא אבק. כעבור חמש דקות האבק שקע ואז ראיתי את פניו של בעלי. היו לו פגיעות קשות בראש. יצאתי מהחדר וצעקתי. הבן שלי איימן יצא גם הוא בדיוק מהחדר שלו וכשהוא ראה את אביו שמעתי אותו אומר "יא אללה!". 

הסתכלתי על גלימת התפילה שלבשתי וראיתי שיש עליה דם ושנדבקו אליה חלקים מהבשר של בעלי. הייתי בהלם והתחלתי לצרוח בהיסטריה. איימן עזר לי לרדת ולקח אותי לבית של סבתא שלו. את בעלי השארנו במקומו. 

כעבור חצי שעה בערך הגיע אמבולנס. הוא הגיע באיחור כי הייתה הפגזה ארטילרית מסיבית ופגזים נפלו באזור שבו אנחנו גרים. בזמן שהאמבולנס הגיע הייתה עוד הפגזה ואז הנהג חזר לאחור ועצר ליד אחד הבתים, כדי לא להיפגע. הצבא הישראלי ירה גם פצצות תאורה מעל האזור.