ביום שישי, 14.5.21, בשעה 20:30 בערב, הייתי בבית עם המשפחה שלי. גרנו בקומה שלישית. אני ישבתי במיטה, אשתי סחר הייתה לידי והבת שלנו דינא, בת 15, הייתה בחדר שלה. בחדר לידינו שכב הבן שלנו, אדם, במיטה שלו, בצד השמאלי של החדר. שאר הילדים שלנו – דימא, בת 17, מחמוד, בן 12, ולינא, בת 10 – היו בסלון הבית.

פתאום היה פיצוץ עצום. אחר כך הבנתי שאלה היו שני טילים: טיל אחד פגע בדירה שמתחתינו והצית שריפה שהגיעה עד לדירה שלנו. חדר השינה שלנו ושל אדם עלה באש. טיל נוסף פגע בדיוק בחדר של אדם, אבל הוא לא התפוצץ.

אני ואשתי נפלנו מהמיטה על הרצפה. קמתי מייד והלכתי לכיוון הדלת, כשאני מנסה תוך כדי כך לכבות את האש. יצאתי מהחדר ומצאתי את אדם עומד בפתח החדר שלו כשכולו בוער, הוא היה כמו גוש של אש. לפניו עמדה אחותו דימא, שצרחה שנעזור לו. התחלתי לכבות את האש שבערה על אדם ולעטוף אותו בשמיכות כדי להציל אותו. פחדתי מאוד שתהיה עוד הפצצה בזמן שאני מנסה להציל אותו. הצלחתי להביא אותו לפתח הבית, כיסיתי אותו ואמרתי לו לנוח.

אחרי כמה דקות הגיעו אמבולנסים ופינו את אדם לבית החולים. סחר נסעה איתו ואמרה לו שיהיה בסדר. הוא אמר לה שמאוד כואב לו. אני חזרתי הביתה כדי לבדוק מה עם שאר הילדים. היו שם כבאיות שעסקו בכיבוי השריפות בבניין מבחוץ. אני ניסיתי לכבות את האש בתוך הדירה. הדירה שלנו, ובמיוחד החדר של אדם, הפכה לחורבה. אי אפשר לגור שם יותר.

אחר כך יצאתי מהדירה והתעלפתי. השכנים והשומר של הבניין הגיעו ואמבולנס פינה אותי לבית החולים א-שיפאא. הבנות שלי, דינא ולינא, הלכו לבית של השכנים והבנים שלי, מחמוד ודימא, הגיעו לבית החולים כדי להיות ליד סחר.